מקור משנה חולין ג׳:ב׳
2 וְאֵלּוּ כְשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה. נִקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה. עַד כַּמָּה תֶּחְסַר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד כָּאִסָּר הָאִיטַלְקִי. נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִקַּב קְרוּם שֶׁל מֹחַ, נִקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּר הֵימֶנָּה כַזָּיִת, הַמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה, נִטַּל הַטְּחוֹל, נִטְּלוּ הַכְּלָיוֹת, נִטַּל לְחִי הַתַּחְתּוֹן, נִטַּל הָאֵם שֶׁלָּהּ, וַחֲרוּתָה בִידֵי שָׁמָיִם. הַגְּלוּדָה, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין:
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:ב׳
2 דין ב' מרות בכבד א' הנה וא' הנה וסימפון א' שופך מרה לשתיהן וכשאדם זוקף א' חוזרת ליחה למקום שהסימפון מחלק מרה אבל כשהן שוכבות כדרך שהן עומדת בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו כשר:
3 פסק כתב בתשובת הרשב"א על שתי מרות בכבד א' הנה ואחת הנה וסימפון א' שופך מרה לשתיהם וכשאדם זוקף האחת חוזרת ליחה למקום שהסימפון מחלק מרה ושופך לשתיהן ועל דרך זה היו שתי מרות שופכות זו לזו אבל כשהן שוכבו' כדרך שהן עומדות בחיי הבהמה אין שופכות זו לזו והשיב נראה דלא מיקרי שפכי אהדדי אלא בדשפכי אהדדי מעצמן כשהן עומדות בכבד בחיי הבהמה דומיא דשפכי אהדדי דאיתמ' בתרי סניא דיבי וב' בני מעיים דהנך ודאי כשחוזרין ומתערבין שופכין למקום א' ומ"מ אפשר להתיר משום דכל שסמפון א' שופך במקום א' לפיהן של ב' המרות הרי הן כאח' שאין אלו אלא כמרה אחת גדולה והסמפון שופך באמצ' ומאמצע מתרחב והולך ושולי' זה נוטה לכאן וזה נוטה לכאן אך טוב ליזהר בכל כיוצא בזה לחוש למה שאמרנו תחילה ע"כ ואין דעתי נוטה בזה להחמיר כי כדי ראבי"ה לסמוך על סברתו שרוצ' להכשיר באין לה מרה כלל בכל המינים א"כ אין שייך טרפות כל יתר כנטול דמי ומהני לכ"ה שלא לדקד' כ"כ ולהחמיר בעניין שיש צד להכשיר שאחת היא כמ"ש הוא: